אהרון חיים בן יוסף

בוגר מחזור כה  

  נולד   22.12.1953

  נפל  יא תשרי תשל"ד  (07.10.19730)

אחיק, בן חיה ויוסף, נולד בקיבוץ בית-קשת ביום ט"ו בשבט תשי"ד (22.12.1953). בהיותו רך בשנים עקרה משפחתו לקיבוץ גניגר ושם עברו עליו שנות הילדות. בהיותו בן עשר שנים עברה המשפחה לכפר ויתקין ולאחר כשנה רכשה משק במושב עדנים.אחיק סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בנווה נאמן ואחר-כך המשיך וסיים את לימודיו בבית-החינוך על שם ברל כצנלסון בכפר-סבא, במגמות הריאלית והביולוגית. אחיק היה חבר בתנועת הנוער העובד והרבה לטייל בארץ לסייר בנופיה ובאתריה. הוא אהב מאוד מוסיקה. כשהיה בן חמש החל לנגן באקורדיון, שניתן לו כמתנה. הוא המשיך לנגן עד שהגיע להישגים נאים בפריטה על פסנתר; כמו-כן הרבה להאזין למוסיקה קלאסית ברדיו, בתקליטים ובאולמות קונצרטים, ככל שזמנו אפשר לו. כשרכשה משפחתו משק במושב, ראה את התגשמות שאיפותיו. הוא אהב את חיי החקלאות, היה שותף פעיל בהקמת המשק, באחזקתו ובעבודה השוטפת בו. לכן גם בחר כמסלול לימודיו את מקצוע הביולוגיה, כי אהב את כל הקשור בחי ובצומח. הוא היה נער יוצא דופן בהשוואה לנוער של ימינו. היו לו עקרונות ואידיאלים, שאפיינו את הנוער בדור הקודם. חיי הלילה בדיסקוטקים, ההוללות והרדיפה אחרי בילויים ריקים מתוכן לא עניינו אותו כלל. הוא היה שקט, ישר וצנוע, קשור מאוד למשפחתו, אהב את חיי הבית ואת הפעילות במשק והיה מעורה בהם. אחיק גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות סיים בהצטיינות קורס מקצועות שריון והוסמך כנהג טנק. אחרי-כן הוצב כמדריך בבית-הספר לשריון. את קורס ההדרכה סיים בהצטיינות וכן גם את קורס מפקדי הטנקים. הוא היה מסור לתפקידו וביצע אותו ביעילות וברצינות כדרכו בכל תחום בחייו. גם בהיותו בצבא לא נטש את הפעילות החקלאית, את המוסיקה ואת המשפחה. הוא ניצל כל הזדמנות להגיע הביתה ולעזור בעבודות המשק. מיד בהיכנסו, בטרם פשט את מדיו, היה מתיישב ליד הפסנתר, פורט עליו שעה קלה ואחרי-כן היה יוצא לשוטט במשק ולעמוד על השינויים שחלו בו בזמן העדרו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שובץ אחיק ביחידתו כנהג טנק ונשלח לחזית בדרום. ביום הכיפורים יצא לקנטרה לעזרת מעוז "מילנו". בחצות הלילה נתקע הטנק שלו ושקע בבוץ מבלי יכולת לזוז. כשעלה השחר הבחינו המצרים בטנק התקוע והחלו לנהל אתו קרב. הלחימה נמשכה שעות אחדות עד אשר נפלו כל אנשי הצוות, אולם גופותיהם לא התגלו ואחיק נחשב כנעדר. בחודש פברואר הגיעו לטנק חוליות סריקה של צה"ל, שעסקו בחיפוש נעדרים. הטנק זוהה, נבדק ונמצא שלם אבל ריק ועדיין נחשב אחיק לנעדר. במחצית יוני 1974 נשלחו חוליות סריקה נוספות כדי לחפש בסביבות הטנק ואכן, במחפורת בשולי הדרך נמצאו טמונים אנשי הטנק וביניהם אחיק. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין ברמות השבים. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. משפחתו של אחיק רכשה ציוד מוסיקלי להקמת חדר מוסיקה מושלם לזכרו בבית-הספר התיכון על-שם ברל כצנלסון בכפר-סבא; משק המשפחה במושב נקרא על שמו "משק אחיק"; כן הכינה משפחתו, בעזרת חברים מקבוצת גניגר, סרט על אחיק.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

אחיק, תקציר קורות חיים (נכתב בפברואר 1975)

אחיק נולד בחנוכה תשי"ד (22 לדצמבר 1953 ) בקיבוץ בית קשת. בהיותו בן שנתיים עברנו

לקבוצת גניגר, שם עברו עליו שנות הילדות הראשונות. בהגיעו לגיל עשר עזבנו את גניגר

ולאחר שהיה של שנה בכפר ויתקין רכשנו משק במושב עדנים. עוד מהיותו בגן הילדים

התבלט אחיק בכשרונותיו הברוכים בכל השטחים – תלמיד מצטיין, מנגן באקורדיון קטן,

ספורטאי, ראש וראשון במעשי משובה למיניהם ויחד עם כל זה – צנוע, ישר ושקט.

היה קשור למשפחה, מעורה בה ואהב את הפעילות המשפחתית המשותפת. כאשר עברנו

למושב עדנים – ראה בכך את שיא השלמות: חקלאות – במשק משפחתי. היה שותף מלא

ופעיל בכל: בתכנון המשק והקמתו, באחזקתו ובעבודה השוטפת בו.

עם ההתבגרות, בבי"ס תיכון, נעשה עוד יותר רציני ושקול. ידע לנצל ניצול מלא ויעיל של

הזמן בכל השטחים שהעסיקו אותו, ובעיקר: הלימודים, העבודה במשק, מוסיקה ותנועת

הנוער. בכולם עסק עם כל הלב ובהצטיינות. בחברה, בבית הספר ובתנועה היה מעין

סמכות עליונה ומופת לכל, לחברים ולמורים.

אחיק לא אהב את חיי הצבא. ראה בהם הכרח שיש לעבור אותו. עם זאת עשה במסירות,

ביעילות וברצינות את כל שהוטל עליו, כדרכו בכל השטחים בחייו. גם בהיותו בצבא היו

מעייניו נתונים לדברים אותם כל כך אהב – המשק והמוסיקה. כל הזדמנות שהייתה לו ניצל

להגיע הביתה, לעזור בעבודות המשק. ותמיד כשהגיע – עוד לפני שפשט את מדיו –

התיישב ליד הפסנתר.

אחיק שרת בצבא כמדריך במדור נטר (נהיגה וטיפול ברכב) בבי"ס לשריון. בערב פרוץ

המלחמה שובץ בחטיבה 460, היא חטיבת טנקים של בי"ס לשיריון. בשבת, יום הכיפורים

אחרי הצהרים יצאו לכוון קנטרה – לטירת מעוז מילנו. בחצות הלילה נתקע הטנק של אחיק

וחבריו – שקע בבוץ מבלי יכולת לזוז בשטח שמדרום לעיר קנטרה. עם עלות השחר התקרבו

אליהם רכבים משוריינים של המצרים. התנהל קרב במשך מספר שעות עד אשר נפלו כל

אנשי צוות הטנק.

בחודש פברואר 1974 הגיעה חוליית סריקה של צהל שעסקה בחיפוש החיילים הנעדרים אל

הטנק. הטנק זוהה לפי מספרו – צ 814110, הטנק היה שלם, נקי וריק. חללים לא נמצאו

בקרבת הטנק והמצרים לא הרשו לחפש במעגל הרחב יותר.

ב- 12 ביוני 1974, בשבוע האחרון לחיפוש הנעדרים בסיני, נמצאו אחיק עם עוד ארבעה

חללים טמונים במחפורת 150 מטר מצפון לטנק.

ביום 18 ביוני 74 הובא אחיק לקבורה בבית העלמין ברמות השבים.

תמונה של אחיק בעבודה במשק

פתיחת חדר המוסיקה בבי"ס תיכון כצנלסון– דברים שאמרתי בטכס הפתיחה – דצמבר 1975

    מחר יום הולדתו של אחיק. מחר אחיק בן 22. והערב אנחנו חונכים את החדר הזה, את

חדר המוסיקה בבית הספר, אשר הציוד המוסיקלי שבו מוקדש לזיכרו של אחיק.

אני רוצה במעמד זה לומר כמה משפטים על אחיק ועל החדר הזה.

אחיק היה נער מוכשר ביותר. הוא היה פעיל בהרבה שטחים, ידע לארגן את זמנו

ולהקדיש לכל שטח משטחי עיסוקיו את הזמן הדרוש. שלושה שטחים ענינו והעסיקו אותו

ביותר, ואני רוצה לספר עליהם:

            השטח הראשון – הלימודים. אחיק היה תלמיד מצטיין והדבר בא לו בקלות רבה מאוד.

בבית, מה שנקרא שיעורי בית כמעט לא למד. תוך כדי השיעור בכיתה כבר ידע  והפנים את

הכל עד לבחינה ועד לבגרות.

            שטח שני – העבודה במשק. אחיק אהב מאוד את העבודה, את החקלאות ואת המשק

המשפחתי, וראה בשלושת אלה מכלול אחד שלם. התמיד לעבוד במשק לפני הלימודים,

אחריהם ובכל הזדמנות שהייתה לו. הוא ראה בחקלאות את עתידו. אמנם היו לו גם תכניות

נוספות – ללמוד רפואה, לעסוק במחקר רפואי, אבל כל זה יחד עם העיסוק בחקלאות.

שטח שלישי – המוסיקה. אחיק אהב מאד מוסיקה. מגיל צעיר התרגל לשמוע מוסיקה.

אנחנו בבית נהגנו, ונוהגים גם היום להאזין הרבה למוסיקה קלאסית, והרגל הופך לטבע,

כמו שאומרים. כאשר התחיל ללמוד נגינה בפסנתר חלה אצלו התפתחות עצומה והתרחבות

אופקים בעולם הצלילים.

            כאשר הגענו למצב שבו צריך לבחור בדרך הנצחה – בחרנו גם בשטח המוסיקה. אחיק

לא ראה במוסיקה מקצוע לעתיד או מקור לפרנסה. הוא ניגן לשם הנאה בלבד. גם בתקופת

שירותו הצבאי המשיך לנגן בכל הזדמנות שהייתה לו וכשהיה מגיע הביתה היה מתיישב ליד

הפסנתר עוד לפני שפשט את מדיו.

            אני חושב שהמוסיקה בכלל, והמוסיקה הקלאסית בפרט מרחיבה את דעתו של האדם,

מרגיעה, מעדנת ומזככת את הנפש, דבר שהיום חשיבותו רבה במיוחד מול החומרנות,

האלימות והקשיחות שאופפת אותנו מסביב.

אדם לא נולד חובב מוסיקה. הוא נולד לוח חלק. תפקיד החינוך המוסיקלי להקנות לו

את הכלים והאמצעים האחרים שבעזרתם יוכל לחדור אל עולם המוסיקה, להבין אותו

וליהנות ממנו.

            אני בטוח ומאמין, שביוזמתה של הנהלת בית הספר ופעילותה הברוכה של נילי המורה

למוסיקה ימלא חדד המוסיקה את יעודו – שהוא חינוך לשמיעה ולאהבת המוסיקה ויהווה

מקור השראה להתפתחותו של הנועד בתחום המוסיקה ובכך ירחיב ויעשיר את עולמו.

יוסי בן יוסי

אבא של אחיק

לאחיק – שני שירים

            כתבה יהודית קונסטנטין – חברה לכיתה

שנה ועוד שנה,                                       יש אדם המשקיע חייו בעמל,

על ספסל אחד.                                       ומשקה כל שתיל בזעה.

שבע שנים טובות.                                              יש אחר היושב על ספרו מול נורה,

מבחן ועוד מצב,                                     ומרחיב אופקים ודעה.

ותמיד עמד.

                                                            ואחד הוא עניו וצנוע,

רך בשנים,                                             לא עובד אדמה, לא תלמיד חכם

אך דעה צלולה כבדולח.                          רק נוהג הוא בצדק וטוהר

בחייו כמצפן,                                         וחייו בצנעה ינהל.

אידיאל ומופת.

                                                            פעם,

בעת התלבטות,                                     זכיתי לראות את כולם באחד.

בעיה של מוסר,                                     דעה צלולה, ואותן הידיים,

נשאתי מבט                                           אחזו בעט ובאת.

בחשאי

בדממה                                                 הניבו פירות של הערכה אילמת,

קבלתי תשובה.                                     עם תפוחי אודם וידק עצים.

                                                            – לא עוד אזכה ראותם בעין,

הערצה טרופה                                      אך לעד אזכור.

בראייה ברורה.

הוא עזב ללא רבב

וממשיך לרחף

מעל כולם

בצנעה.

חברים מספרים על אחיק

דברים שנאמרו בהתכנסות לסיפור זכרונות על אחיק, על הדשא בביתנו בעדנים, ביום השנה לנפילתו -
י"א תשרי תשל"ה (27.9.74).
נגינה - נוקטורנו אופ. 9 מם. 1 מאת שופין.

יוסי;

היום י"א בתשרי, היום חלפה שנה לנפילתו של אחיק. התאספנו פה הערב לנסות ולספר, כל אחד מאתנו מה
שהוא זוכר על אחיק כיד זכרונו הטובה עליו מימי ילדותו הקטנים ביותר ועד יומו האחרון. והכוונה פשוטו
כמשמעו - פרטים, קוריוזים, כל מה שניתן לזכור וכל מה שעשוי להיות מענין - והכל מענין כאשד נותרו רק
הזכרונות.

אני רוצה לפתוח בסיפור האחרון - הקרב. במלחמה הראשונה והאחרונה של אחיק:
בשבוע שלפני יום הכיפורים היה אחיק בסדרת חינוך בנתניה. ואלו היו חיים לא רעים: שמעו הרצאות, אוכל
טוב, בערבים היו חפשיים. כמעט כל ערב הגיע הביתה - או נסע עם חבריו לטייל. ביום חמישי בערב אמור
היה לסיים את סדרת החינוך ולבוא לחופש עד אחרי יום כיפור. אחיק הגיע מאוחר בערב - הוא נסע לבקר את
סבתא שלו בתל אביב. עוד לפני שאחיק הגיע הביתה - קבלנו טלפון מהבסים מג'וליס שהוא נקרא מיד לחזור
לבסיס. כאשר אחיק הגיע מסרנו לו את ההודעה וניסינו בשפה רפה לשכנע אותו להשאר וללון בבית, אבל
הוא לקח את המטלטלים שלו, עלה על ה"דה-שבו" ונסע. זו למעשה הייתה הפרידה שלנו מאחיק.

בג'וליס, בבית-ספר לשריון, ביום ששי בבוקר החלה התכונה הגדולה ליציאה - אינני יודע אם לקרוא לזה
יציאה למלחמה משום שלא ידעו שזו מלחמה. חשבו שיוצאים לתקריות. בבוקר נערכו מסדרים ונערך שיבהן:
שיבצו את כל חיילי הבסיס, את החניכים ואת הסגל לצוותות, מחלקות, פלוגות וגדודים. חלק קטן יצאו לרמת
הגולן והחלק הארי יצאו כחטיבה - חטיבת בי"ס לשריון - חטיבה 460 - לסיני. בשעה 14.00 הוסע הכח
במכוניות לחצרים ומשם במטוסים לרפידים. במחנה עוז ליד רפידים הם קבלו את הטנקים והציוד, אותם
טנקים ששמשו ציוד אימוני צמ"פ לחיילי ביה"ס. ביום שישי בערב קבלו את הטנקים, משך כל הלילה חימשו
וציידו אותם. בשבת לפני הצהרים גמרו להכין את הטנקים והיו מוכנים לפקודה - לצאת לאן שיאמר להם.

אחיק היה בצוות שמפקדו הוא עמירם אלכסנדרוני, קצין מקיבוץ עין החורש ועוד שני חיילים ממדור תותחנות:
ארנון ברין ודני ויליאן. בשלב הראשון הם הוצבו במחלקת מפקדת החטיבה ואחר כך הועברו לפלוגה מ' בגדוד
198 .

בשעה 13.45 החלה הפצצה אוירית. כל החיילים של שני הגדודים - 196 ו- 198 - קיבלו הוראה להכנס
לטנקים, להניע ולהתפזר בשטח. תוך כדי פתור קיבלו הוראה נוספת לנוע מערבה על גבי הכביש המוליך
ל"טתה".

בטנק של אחיק, מיד עם ההנעה, פרצה אש כתוצאה מסמרטוט שהושאר על המצבר. אנשי הצוות פעלו לפי
התרגולות, אחיק הביא את מסף הכיבוי והאש כובתה. מפקד הטנק, עמירם, לא רצה להמתין עד לכיבוי  ואולי
להפסיד את המלחמה. הוא הציב במקומו מפקד טנק אחר בשם שמעון אסבן ועמירם עלה על טנק אחר, תוך
הנחייה לאחר הכיבוי לנסוע מערבה ולהשיג את הגדוד.

לאחר כיבוי האש יצאו לדרך והגיעו לטסה. שם פנו ימינה - צפונה - בכביש המוליך לבלוזה .(ציר "כרטיסן")
ונסעו בו עד לצומת ציר "מאדים". בצומת זה, בשעה 17.30 השיגו את הכח.  עוד בדרך מטסה צפונה קיבל
הגדוד את המשימה: חצי הגדוד, פלוגות א' 1 - מ' מיעדות להכנס לקנטרה ולחבור למעוז  "מילנו". שתי
הפלוגות האחרות נועדו לפעול באיזור  מעוז "מפרקת". בצומת כרסיסן - מאדים חיכו להתקבצות הטנקים של
שתי הפלוגות. לא כל הטנקים שיצאו לדרך הגיעו לנקודה זו: הטנקים שימשו כלי אימונים ומצבם הטכני היה
גרוע. חלקם נתקעו בדרך. נמצאים כאן בחורים שהיו שם ויודעים את הפרטים טוב ממני. לצומת זו הגיעו
תשעה טנקים של פלוגה "כ" וארבעה של פלוגה "מ". שם נערכה חלוקה מחדש של הטנקים לשתי הפלוגות
ובשעה 18.00 נעו מערבה בכביש "מאדים" עד לצומת כביש "חזיזית", (כביש רוחב, המוביל מדרום לצפון). שם
פגשו את המח"ט והוא מסר להם את פרטי המשימה. שם גם הוחלף מ"פ פלוגה "מ", אילן בנין ובמקומו נתמנה
רב סרן ז'פקו. אילן הוריד את מפקד הטנק של אתיק - שמעון - ונכנס במקומו. נראה לי שמה שאפיין את
הלילה הזה ואולי גם אחר כך, שכל מפקד בעל דרגה גבוהה יותר בחר לעצמו את הכלי והמקום היותר נראה
לו להיות בו.

החילופים האלה היו בשעה 20.00 ואז יצאו שתי הפלוגות צפונה בכביש "וחיזית" עד הצומת עם כביש
"עלקת" הוא הכביש המוביל מאל עריש לקנטרה. בצומת זו שוב חיכו להתקבצות כל הטנקים ושם התברר
כנראה שבטנק של אחיק מערכת הצידוד של התותח לא היתה תקינה ולפי אותו הפרינציפ אילן - שהיה קצין
התחלף עם סמל בשם בני שרמן. בני נכנס כמפקד לטנק שלנו.

בשעה 22.00 החלה הכניסה לעיר קנטרה: הכח נע בשתי שדרות, כאשר פלוגה כ' בכביש המרכזי של העיר
בכוונה להגיע ישר למעוז מילנו. ופלוגה מ' משמאלה בכביש הדרומי של קנטרה בכוונה להגיע למעוז  מדרום.
מפקד הפלוגה לא הבחין כנראה במקום בו עליו לפנות שמאלה ונאמר לו לפנות בפניה אחרת. בינתיים נפתחה
אש מצרית על הטנקים כולל אש מרגמות ותותחים. בגלל החושך, האבק, האש והעשן הטנקים לא ראו אחד
את השני אבל פנו שמאלה לפי הפקודה. מיד אחרי הפניה קיבל המ"פ, יגאל ז'פקו פגיעה אישית מטיל ונהרג.
הצוות שלו פנה אחורה ונסע לבלחה למקום איסוף הנפגעים.

פלוגה כ' המשיכה להתקדם לעבר מעוז מילנו יחד עם הסמח"ט שהיה מפקד כל הכח, הגיעה למעוז, כמה
טנקים עמדו על הסוללה שלשפת התעלה וירו ממפר פגזים לצד השני. בעצם לא ניתנו לכח כל הנחיות מה
לעשות כאשר יגיעו למעוז. בינתיים מספר טנקים של פלוגה כ' יצאו מכלל פעולה. בשעה ארבע לפנות בוקר,
שלושה טנקים שנשארו תקינים החלו בנסיגה צפונה בכביש לאורך התעלה, אח"כ מזרחה עד לתעח יורם לשם
הגיעו בשש בבוקר ומשם דרומה לתעח מרתף. שלושת הטנקים שנתקעו ליד "מילנו" הצוותים שלהם הצטרפו
לחיילי המעוז, לילה אחר כך הם יצאו כולם ברגל מזרחה אל כחותינו.חלקם הגיעו וחלקם נפלו בדרך.

בפלוגה שלנו, פלוגה מ', לאחר נפילת המ"פ נותרו חמישה טנקים שהסתובבו כצאן ללא רועה בשטח שמדרום
שפעל באיזור מעוז "מפרקת" (החצי השני של הגדוד) וחברו אליו.

שני טנקים נשארו בשטח: הטנק של אחיק והטנק של דני שור. הטנק של אחיק שקע בבוץ ולא יכול היה
להיחלץ. זה היה בערך בחצות הלילה. בני, מפקד הטנק, קרא בקשר לכל מי ששמע אותו, הודיע שהטנק תקוע,
שאינו יודע היכן הוא נמצא וביקש חילוץ. ענו לו ואמרו שימתין, שעכשיו אין זמן להתפנות אליו. השיחות
האלה נמשכו עד עלות השחר. באותו זמן בני מדווח שמתקרבים שני בי. סי. אר. שהם שיריוניות רוסיות
שבשימוש המצרים. הם ירו ופגעו באחת השיריוניות אך לא הצליחו לפגוע בשניה היות והצידוד של התותח
לא היה תקין. בשעה שש הודיע בני שמתקרבת אליהם אש ארטילרית.
בשעה שמונה בבוקר שוב נשמעה קריאה - ונפסק הקשר.

עד כאן מה שידוע לנו מתוך עדויות של כל האנשים שהשתתפו באותו קרב ונשארו בחיים, לפי מה שראו
ושמעו.

ביום 6.2.74 המצרים העבירו לידי צהל גופות של חיילים שלנו שנקברו ע"י המצרים באופן ארעי באיזור
קנטרה. מתוך החללים האלה זוהו גופותיהם של ארנון ובני מהטנק של אחיק וכן דני שור וחייל נוסף מהטנק
השני.

ביום 25.2.74 נכנסה חולית סריקה שלנו לשטח והגיעה לטנק. הטנק זוהה לפי מספרו, צ- 814110 ואכן שקוע
בבוץ. מיקומו היה כ- 100 מטר מדרום לכביש הדרומי של קנטרה. הטנק נמצא שלם ריק ונקי. לא נפגע בכלל.
חללים שלנו לא נמצאו בסביבה הקרובה לטנק, והמצרים לא הרשו לחפש באיזור רחוק יותר. החוליה היתה
מספר פעמים במקום - וללא תוצאות. ואז המצרים הפסיקו את החיפושים.

ב - 12.6.74 חודשו הסריקות לחיפוש הנעדרים ועם חידושן הירשו הפעם המצרים, לאחר לחץ מצד החוליה
שלנו לחפש גם רחוק מהטנק. ואכן כ- 200 מטר מצפון לטנק ( 50 מסר מצפון לכביש הדרומי של קנטרה )
נמצאו בתוך מחפורת טמונים חמישה חללים: אחיק ודני ויליאן מהטנק של אחיק, איתן ובן-סימון מהטנק של
דני שור וכן חייל נוסף מכח אחר לגמרי.

זהו סיפור המלחמה הראשונה והאחרונה של בננו אחיק.



י (יהושבע): מתי יצאנו לשירות לאומי?
== (חבר): בשביעית.

י:               אתם זוכרים מה היה עם אחיק בשירות לאומי?
ח :		כן, שהוא לא יצא בגלל איזו שהיא סיבה.

י :		אתה זוכר למה? יוסי, אתה צריך לזכור כי אתה השתתפת בדיון.

ח :		זה היה משהו פרינציפיוני, לא?

ח :	בדרך כלל היו לו כל מיני פרינציפים.

י :	מה היה הפרינציפ של השירות הלאומי, אתה זוכר?

ח :	את השירות הלאומי אני לא זוכר. אני זוכר את הפרינציפ של החולצה הלבנה בתמונת השחזור. הוא
לא רצה להצטלם, אני לא זוכך בדיוק, זה היה עניין של חולצה או עניין . . .

ח :	כן, הוא טען שיש לו צילום מלפני שנה אמנם לא בחולצה לבנה, ומשום שהכריחו את כולנו ללכת
להצטלם בחולצה לבנה, אז הוא אמר שהוא לא מצטלם במיוחד כי בתמונה ההיא הוא לא השתנה הרבה והוא
רוצה שהתמונה ההיא תופיע. הוא עמד על זה ונידמה לי שהעניין הגיע גם למנהל לחמן. בעצם אני בטוח
שבתמונת המחזור הוא בסופו של דבר לא הצטלם. בתמונת המחזור לחמן לא הסכים להכניס את התמונה
הישנה משום שהוא לא בחולצה לבנה.

ח : זה באמת אחד הדברים האפיניים, זה סיפור שמראה כמה דברים עליו. קודם כל אני זוכר שאחיק ישב
בכיתה בצורה כאילו הוא שוקל  את הדברים תמיד והוא חושב. הוא בודק בל מה שנאמר והוא לא היה מעיר
הערות בדרך כלל, אבל ברגע שהיה אומר דבר - אני לא זוכר שאמר דבר שהכיתה ואפילו המורה לא הסכימו.
תמיד היה אומר דברים בוטים אל המורים, הוא לא היה מתבייש להעיר להם שהם העירו הערה לא נכונה, או
העבירו שיעור לא טוב.

י:  סליחה שאני מפריעה לך. בכיתה הזו היו, לפחות בשביעית, הרבה התנגשויות.
ח: ודבר שני זה שאם היה לו דבר שהוא חושב אותו לצודק והוא בטוח בזה - בדרך כלל היה בטוח אם
כבר היה אומר משהו - היה עומד על זה עד הסוף. אני לא זוכר פעם אחת שהוא ויתר על עיקרון שלו.

40 : יש משהו שאולי אתם לא יודעים. זה בזמן הסיכסוכים המפורסמים עם המורה להיסטוריה, בשביעית,
אז הכיתה הסתכסכה , קורה במשפחות הכי טובות. ובאמת הגיעו מים עד נפש, אני נקראת לבירור בהנהלה
וביקשתי שועד הכיתה יבוא יחד איתי לחוות דעתו - וההנהלה לא הסכימה. אז אני אמרתי שלפחות ירשו לי
להביא לבירור תלמיד אחד, שכל הצדדים סומכים עליו שמה שהוא אומר זאת האמת וזה מה שקורא מאמת.
ואז הבאתי את אחיק איתי להנהלה ובזה נסתיימה הפרשה. דבריו התקבלו כדברי אמת.

מה שרציתי לומד בקשר לשידות הלאומי - אחיק לא רצה לצאת לשירות לאומי וחשבתי שכולכם זוכרים את
הסיפור - טענתו היתה כך: אני לא אלך לקטוף תפוחים של משקים עשירים. יש לי בבית תפוחים. אני אקטוף
את התפוחים שלי בבית - הם צריכים את העזרה שלי יותר מאשר המשקים. . . לאיזה משקים נסעתם?

ח : לבסוף לא נסענו למשקים.

ח : אחרי כן, כשהשתנתה התכנית, ואמרו שהולכים לבסיס ההוא, הוא טען שזה מלא בכל מיני אנשים
שיכולים לעשות את העבודה בלי העזרה שלנו ובתור פתרון צדדי חסר תועלת לכל הנוגעים - הוא לא מוכן
לצאת לכזה שירות.

י: וגם כן, עוד פעם הדברים התגלגלו והתגלגלו ואחיק עמד על שלו ובסופו של דבר, המעניין הוא, שבית
הספר שלנו, בית ספר מאד ממוסד ונחשב למאוד נוקשה, אבל כשאחיק היה מחליט שמשהו בשבילו זה דבר
שהוא לא עושה - אז לא עזר שום דבר. הוא החליט שהוא צודק, וכשהוא צודק הוא היה מוכן להילחם על שלו
עד הסוף. זה עבד מבירור איתי לבירור עם סגן המנהל ולבירור עם המנהל ובסופו של דבר אחיק נשאר בשלו.
לא היה מוכן לזוז ימינה או שמאלה מההחלטה שלו.

ח: לגבי אותה מורה להיסטוריה, אני זוכר שהיו הרבה בדיחות עליה. בכיתה היו הרבה התלוצצויות על
חשבונה ותמיד לעגו לה. היחידי שלא לעג ועוד הוכיח אותנו היה אחיק. אי אפשר היה איתו. מה שהיו מנסים
להגיד לו על המורה הוא ביטל. לא היה אצלו שמורה הוא לא בסדר. יכול להיות שהוא לא לימד כל כך טוב -
אבל שמורה הוא לא בסדר - זה לא היה. ולהתווכח איתו אי אפשר.

י: ההשקפה שלו הייתה כזו; המורה עושה כמיטב יכולתו ואם הוא לא יכול יותר - אז הוא לא יכול יותר
אבל הוא עושה כמיטב יכולתו.

ח: ולא צריך להתעלל בו בצורה כזאת, זה לא מגיע לו.

ח: הוא תמיד היה נגד התעלליות.

י: אני זוכרת, זה סיפור ששמעתי עליו מפי השמועה, על הויכוח המפורסם בשיעור אזרחות. זה היה על
הפנתרים השחורים?

ח: אני זוכר שהייתה הפרשה בביאפרה. זו היתה פרשה ואנחנו התווכחנו עליה בזמנו בכיתה אם צריך לתת
להם עזרה או לא, ונידמה לי, עם הלב הטוב שלנו, כמעט רוב הכיתה הסכימו שלביאפרה לא צריך לתת עזרה
כי אף אחד לא עזר לנו בשואה וכו' ואחד היחידים שקם וטען נגד דעתנו היה אחיק. הוא טען אז שגם אנחנו
בעצם בהתנהגותנו - לא יותר טובים מהעמים ההם בתקופת מלחמת העולם השניה, ואין שום קשר ואנחנו
צריכים לעזור. בעצם זו היתה ההשקפה שלו בכל הנושאים האנושיים שדנו בהם באותו זמן.

ח: כן, הוא טען טענה פשוטה, שבעצם הם גם בני אדם.

ח: מה שהפתיע אותי - הרבה פעמים דיברנו - אבל פעם התגלה לי אותו צד של המוסיקה. זה הפתיע
אותי, פשוט לא האמנתי, כי מרוב השיעורים שעברנו יחד, ההפסקות והשיחות, תמיד התגלה אדם הגיוני כזה,
היה מצטיין במתימטיקה, במקצועות הריאליים, והרבה פחות מזה במקצועות ההומניים - בהם לא השקיע.
ישבנו באחת ההפסקות . . .

י: סליחה רגע, זה לא פלא שלא השקיע. הגענו בנינו למין הסכם כזה - אמרתי לו: אתה תנסה להיות
קצת בסדר, לפחות לפני בחינה, קצת תלמד שאני אוכל לתת לך איזה שהוא ציון הגיוני, ולא אצטרך לתת לך
ציון רע. בסדר, אתה אוהב מתמטיקה, אתה אוהב ביולוגיה, אתה אוהב פיזיקה, אני יודעת - בן אדם אחד לא
יבש לאהוב את הכל...

ח : כן, בכל הדברים ההגיון הזה. ישבנו באתת ההפסקות ודיברנו, ושאלתי אותו מה הוא  עושה. ותמיד
סיפר ל על העבודה שהוא עושה בבית. דרך אגב, זה היה אחד האנשים, אני חושב אף חושב מהבודדים
שפגשתי, שהיה לו קשר כל כך חזק לאדמה. כל פעם סיפר לנו שבחופש, שהוא בא לעבוד, אני לא יודע - זה
הרשים אותי. אני מסביבה אחרת, עירונית, לא הכרתי את זה. בקיצור, אנחנו יושבים בהפסקה ומדברים, ואני
שואל אותו מה הוא עושה בשעות הפנאי פרט לעבודה, אם הוא קרא את זה וזה. הוא אומר שלא קרא. אז מה
אתה עושה? אני מנגן. אני מסתכל עליו: מי, אתה מנגן? והוא אומר - כן, אני מנגן. ופתאום התגלה צד כזה,
שהוא אף פעם לא סיפר לנו עליו. הצד ההומניסטי - זו היתה הפתעה כזו. התחלתי להסתכל עליו לגמרי
אחרת.
י: כן. בקשר למוסיקה, בסדר, מצפים שנוער יאהב מוסיקה, אז מצפים שהוא יאהב את צ'ייקובסקי, את
מנדלסון, אבל למצוא נער בגיל כזה שאוהב מוסיקה קמרית, אני מוכרחה לומר, זה לא נראה לי כל כך רגיל.
אתה חושב שבשביל זה הבנאדם צריך בשלות מסויימת, צריך לשמוע הרבה, צריך להכיר הרבה.

ח: עוד הפתיע אותי, מה שנודע לי אחר כך, זה שהוא עבד לפני הלימודים. אני לא ידעתי את זה אף פעם,
וכל פעם כשהיה מופיע בבוקר, כמונו, לבית הספר - היה מגיע רענן, כמו קם משינה טובה. לא ידעתי שהוא
כבר קם כמה שעות לפנינו, כשאנחנו עוד היינו במיסה, ועבד. עשה הרבה הרבה לפני תחילת הלימודים. זה
בכלל לא השפיע על הלימודים - הוא לא נרדם בשיעורים. (הרבה מאתנו נרדמו אפילו שישנו טוב לילה
שלם.) הוא היה עירני, השתתף - ולעניין.

י: כשתלמידים בגיל הזה כותבים בחינות, אז יש מין הרגשה שצריך לכתוב עוד, ועוד. אפילו כשאין מה
לכתוב. מתחילה מלחמה כשצריך להותיר את דפי הבחינה, - עוד חמש דקות, עוד עשר דקות. אני חושבת
שאחיק, אחרי חצי שעה - מה שיש לו להגיד בעניין הוא היה אומר, היה גומר, שם נקודה - ומוסר את
הבחינה. מישהו כאן לפנינו אמר שהוא היה טיפוס מארץ ישראל הישנה. גם במובן הזה, הוא אף פעם לא היה
מנסה לומר את מה שאין לו להגיד.

ח : תמיד בכיתה היינו נוהגים להשוות ציונים, לשאול מבחנים. פעם אחת חשבתי על זה - איך זה שאף
פעם לא שאלתי את אחיק במה הוא קיבל וכו'. ניגשתי אליו ושאלתי אותו "כמה קיבלת?" אינני זוכר איזה
ציון זה היה - זה היה ציון טוב - לא ידעתי עליו הרבה, זה היה בשביעית, ורציתי לראות את הבחינה. זו
היתה בחינה בתנך, נדמה לי. ראיתי את הבחינה. חשבתי שהוא יגיש לי ארבעה דפי פוליו לפחות. ראיתי
שהוא כתב שני צדדים של דף פוליו וקיבל ציון גבוה. התחלתי לקרוא מה הוא כתב. חשבתי שכמה שכותבים
יותר - מקבלים יותר. קראתי את מה שהוא כתב, ולמעשה הוא תימצת את כל מה שהיה צריך לומר על מה
שנשאל.

ח: באותו עניין, שאצל אחיק הכל קצר ולעניין אז יש לי פה הוכחה, חבל שאתם לא יכולים מרחוק. זו
עבודה שעשינו על מלחמת הקוממיות. היינו שלישיה. אני כתבתי פה, אני חושב, בשביל שתי מלחמות העולם
פלוס מלחמת הקוממיות. כנ"ל הייתה עוד חברה שכתבה די הרבה. אצל אחיק היה כל נושא - דף. אבל הציון
היה טוב מאד. אני בטוח שזה לא היה בגללנו אלא בגלל אחיק. כי מה שהוא כתב זה באמת היה לעניין.
בודקים את העבודות שאנחנו עשינו, בודקים את העבודה שאחיק עשה, ורואים שמה שכתבנו אפשר היה
בהחלט לתמצת ולהגיע לתמציתיות שאחיק היה מוצא בכל דבר.

ח :	זה גם ניראה לפי ההערות בצידי העבודה. יש לו הרבה הערות חיוביות יחסית לכם.

ח :	אני עכשיו מודה - זה די הרגיז אותי. כמה שאני כותב, אף פעם לא בסדר. והבחור הזה כותב כל כך
מעט ותמיד יש לו את הציונים היותר טובים.

ח :	עוד דבר אחד אני זוכר שתמיד היו לנו ויכוחים עם המורים. היו מארגנים משלחת של שלושה -
ארבעה תלמידים לויכוח עם המורה. זה היה תמיד אחרי ויכוח של שיעור שלם בכיתה, כל הכיתה עם המורה,
וכשהוא צריך לרוץ  לשיעור אחר אז הוא מבקש משלחת. תמיד כשהיה איזה אגוז קשה לפיצוח אחיק היה בין
הנבחרים ובדרך כלל זה היה דופק. כנראה בגלל שגם המורים הרגישו שכשאחיק טוען מענה אז עומד הרבה
מאד מאחוריו. באמת היה קשה לשכנע אותו.

ח : בבגרות ניסיתי ללמוד איתו ביחד. הייתי אצלו כמה פעמים וניסינו לשבת ביחד. אני לא החזקתי
מעמד. אני זוכר, ישבנו פעמים - שלוש, אחיק עם הסבלנות שלו היה מסביר לי כי אני הייתי די חלש בכימיה
ומתימטיקה. הוא ישב איתי והסביר לי והסביר לי - ואני התייאשתי לפניו. יותר לא ישבנו ביחד.

י : טוב. ההצלחות שלו במקצועות הריאליים היו ממש אגדיות. זה הפך כבר להיות לקנה מידה בשביל
המורים במקצועות הריאליים: כשמורה היה רוצה להגן על העמדה שלו - והיו עם המורים הריאליים גם כן
סיכסוכים, ברך השם היה מכל המינים - אז הוא היה אומר: אבל אחיק עבר את הבחינה. וכולם עונים לו: זה
לא אומר שום דבר. זה לא שום קריטריון בשבילך שאתה הצלחת בעבודה, שהכיתה יודעת. זה שאחיק עבר
את הבחינה - זה אומך שאחיק עבר את הבחינה, זה הכל. אבל אני רוצה לומר על מה שיגאל אמר קודם.
באמת חוזרים ומדברים על זה כל הזמן, אבל באמת אחיק הוא איש-אמת. זה נשמע כל כך נדוש, לכאורה כל
כך פשוט. תחשבו על איך שאנשים מתנהגים היום ואיך אנשים מדברים היום אז למצוא איש שהוא איש אמת,
שכל מה שהוא אומר הוא לא אומר שום דיבור סתם אלא כל דבר זה מפני שכך הוא מרגיש וכך הוא חושב,
והוא לא יאמר שום דבר שהוא לא מרגיש ולא חושב ולא יכתיב אותו ולא יתנהג כך. אני באמת חושבת שזה
ממש יוצא דופן.

ח : קודם דיברו על העמידה שלו, אז מעט מאד ראיתי אותו מתרגז. אבל כשהוא היה באמת מתרגז ורותח
זה היה כשהיו מנסים לשכנע אותו לגבי דברי אמת ועקרונות שקבע לעצמו. אבל הכי הרבה הוא היה מתרגז
זה היה במשחקי כדור רגל, כשמישהו היה משחק בצורה מאד מאד כושלת: אז הוא היה מבקש ממנו בצורה
מאד יפה, שאף אחד לא ישמע - שיעזוב. הוא תמיד היה צורח במשחקי כדור רגל, ואלו היו הפעמים היחידות
שראו את אחיק ממש רותח.
ח: לגבי זה זכור לי עם אחיק בתקופה אחרת. בעצם באותה תקופה אבל תקופת התנועה, שם גם כן הוא
היה לעתים רחוקות מאד מתרגז. הפעמים היחידות היו בויכוחים. הגענו לידי ויכוח על נושא מסוים, יושבים
ומתווכחים ולחברה היה נשבר. היו מתחילים להתפרחח, לעשות כל מיני מעשים לא חינוכיים. היחידי שנשאר
לשבת ולנסות להתרכז בנושא היה אחיק, והוא פשוט היה מתרגז: שבו בשקט, תנו לגמור. והיה מן קונפליקט
כזה בינינו תמיד. אבל תמיד הערכנו אותו. ידענו שאנחנו לא בסדר והוא בסדר. לגבי אותה התקופה בתנועה,
זכורים לי כל מיני מקרים עם אחיק שנשארו בזיכרון: המקרה הזה כשהוא בא לתנועה יום אחד עם הטרקטור.
אז לכולנו היו אופניים, והיו כאלה שלא היו להם אופניים ואחיק מופיע לנו עם טרקטור. זה נחשב בעינינו
לפלא גדול. והוא - התיישב בפעולה, שום דבר לא קרה. כולם ניסו להוציא ממנו כמה מילים: איך זה, מה זה
והוא - כלום. אחרי תקופה מסוימת הוא הופיע לנו עם קטנוע. ממש קטנוע - מעל טוסטוס. אז בכלל הסתכלנו
עליו בהערצה גדולה. ואז הוא שבר אותנו עם הטנדר פיאט, כשהוא הופיע עם המכונית. תמיד הוא היה
אבנגרד, מוכרח להיות הראשון בכל דבר.

ח: מה שהיה הכי מוזר שהוא אף פעם לא היה רואה את זה בתור מי יודע מה. הוא היה מתיישב, לא
השתנה שום דבר.

י: גם כשהיה מקבל 10 במתימטיקה לא היה משתנה שום דבר.

ח: היה מציץ בציון, מכניס לתיק, ואף אחד לא היה יודע כלום. זו גם אחת הסיבות שאנו התלמידים לא
יודעים הרבה על ההישגים שלו בזמן הלימודים מפני שאף פעם לא התפאר: הו, הנה קבלתי ציון גבוה.
המבחנים שלו אף פעם לא היו מונחים על השולחן כדי שכולם יראו טוב טוב את הציון. תמיד היה מכניס
לתיק  ואף אחד לא ידע.

ח: אני חושב שזו הייתה תקופה די נחמדה בבית הספר. ביחוד שהיה לנו את אחיק - במי להסתכל, ממי
ללמוד. כמה שהיינו שובבים ולא תמיד כולנו חכמים, אז היה לנו תמיד את אחיק. הוא היה לנו הסמל הטוב
וככה צריך להיות. להתנהג כמוהו היה קשה. אני לא חושב שהיו הרבה מאתנו שהיו יכולים להתמיד כמו
שהוא התמיד . . .

ח: זה דרש גם לא להעתיק במבחנים.

ח : . . . זה דרש לא להעתיק גם בבוקר, דבר שעשינו כולנו במרץ גדול. להעתיק ממנו הוא לא נתן, את זה
כבר אמרה יהודית. אפשר היה לשבת איתו והוא היה מסביר לכל אחד איך לפתור את השאלה. הוא לא היה
פותר לך את השאלה אלא מסביר לך איך לפתור, ואתה תפתור אותה לבד.

ח : זה היה אחד הדברים היותר מרגיזים. תמיד בהפסקות תמיד בהפסקות כולם היו טורחים, יושבים
ומעתיקים עוד קצת מהשיעורים שהיה להכין בבית והא תמיד היה חופשי.

י (יהושבע) : החברה התרגזו שאחיק ניסה לעשות מהם בני אדם, מה?
אני רוצה להגיד משהו לסיום. אחד הגילויים הנוראים בשבילי בשנה האחרונה היה, לגבי אחיק  ולגבי אחרים,
כמה מעט חושבים שיודעים. בעצם לא יודעים, כלום לא יודעים. יחד עם זה אני מוכרחה לומר משהו: ההורים
של אחיק, הורים שבאסיפת הורים הייתי מסתכלת . . . כל המצב הטיפשי הזה שמקריאים את הציונים, אז
הייתי שמחה שבאים הורים כאלה שאני יכולה להגיד להם: תלכו הביתה, יש לכם בן מקסים, נהדר, חכם,
נבון, טוב, - תלכו הביתה. כי היו הרבה בעיות, כל כך הרבה צרות אצל תלמידים אחרים שהייתי באמת שמחה
שכאן לפחות, בנקודה הזאת, הכל שקט, טוב, מושלם ואפשר ללכת הביתה. יחד עם זה אני לא יודעת אם חיה
ויוסי זוכרים אבל אני כן זוכרת את אסיפת ההורים הראשונה שאתם נכנסתם. נכנסתם, אני הסתכלתי עליכם
ואמרתי: אתם ההורים של אחיק, נכון?
בשנה הזאת, מהמעט שראיתי אז אני יודעת שאתם ההורים של אחיק. מכל הבחינות. שאתם ראויים לו והוא
ראוי לכם.

צוות שכבת י״ב

אורלי אשד

רכז שכבה

קרן אליהו

יועצת השכבה

נילי וייסבלט

מזכירת השכבה

שרון אגסי

חינוך י"ב1

נתן קביליס

חינוך י"ב2

מירלה אבלסון

חינוך י"ב3

ביאטריס וויס

חינוך י"ב4

אורלי אשד

חינוך י"ב5

ליאת ארנפלד

חינוך י"ב6

דן נומברג

חינוך י"ב7

מריאלה אלקין

חינוך י"ב8

רונקה ברקוביץ

תומכת ההוראה י"ב8

צוות שכבת י״א

עידו ברקאי

רכז שכבה

תומר מועלם

יועץ השכבה

אילנית לוקפור

מזכירת השכבה

רונית כץ

חינוך י"א1

עידו ברקאי

חינוך י"א2

רותם גל

חינוך י"א3

דורית קפלן

חינוך י"א4

יוסי נדל

חינוך י"א5

רויטל בן ברוך הדדי

חינוך י"א6

שירה יוגב גנוט

חינוך י"א7

ענבל ניידיץ

חינוך י"א8

נטלי גדעון שר

חינוך י"א9

אילנית כהן

תומכת הוראה י"א9

צוות שכבת י׳

רן שטיין

רכז שכבה

ארנה מרק

יועצת השכבה

אילנית עמרני

מזכירת השכבה

קמילה איסק אלעני

חינוך י1

פזית רוזנבלט

חינוך י2

מיה שילון

חינוך י3

אלמוג באום גרינברג

חינוך י4

רן שטיין

חינוך י5

רוני טוביאס גדעון

חינוך י6

אביב בן אליעזר

חינוך י7

יהודה דוד

חינוך י8

אינה קלברס

חינוך י9

לימור לוי

תומכת הוראה - י9

שרון שעיה מגידו

חינוך י10

ספיר רובין

סייעת י10

נועה (נירה) סרודי

סייעת י10

רכזי מקצוע

רויטל בן ברוך

אזרחות

בברלי חזן

אנגלית

ד"ר מאי פרלשטיין

ביוטכנולוגיה

אביבה סרי

ביולוגיה

מיכל יוספן

הסטוריה

ברק דמיציאן

חנ"ג

ד"ר עדי אהרון

כימיה

דבי זהבי

מד"ח

שמרת מן

מדעי המחשב/הנדסת תוכנה

רונית כץ

מוזיקה

ניסים חדד

מתמטיקה 3 יח"ל

איתי יד שלום

מתמטיקה 4-5 יח"ל

הדס כהן

ספרות

רותם גל

עברית

שירה יוגב גנוט

עיצוב/אומנות

חיה צדקה

ערבית

ענת רוזנווסר

גאוגרפיה

בוריס באם

פיסיקה

ברק גונן

תאטרון

מירלה אבלסון

תנ"ך

יהודה דוד

תקשורת

מנהלה ותפקידים נוספים

רן שטיין

רכז ביטחון

ענבל ניידיץ

רכזת טיולים

לאה פס

רכזת התאמות ותלמידים דיפרנציאליים

צמרת פלטו

מנהלנית ראשית

אילנית עמרני

מזכירת שכבת י' ומזכירת משו"ב

נילי וייסבלט

מזכירת משו"ב ומזכירת שכבת י"ב

רינה ליבר

מזכירת בית הספר

אילנית לוקפור

מזכירת בית הספר ומזכירת שכבת י"א

אורלי קמינסקי

לבורנטית

גלי ברקוביץ

הנהלת חשבונות

שלומית אנגל

מנהלת מרכז העצמה

רונן ידעי

אב בית ראשי

שמואל רצאבי

אב בית

איילה כתריאל

ספרנית

צוות ניהול

ד"ר טובי רוזנברג מלליס

מנהל בית הספר

יוסי נדל

סגן מנהל ורכז מערכת שעות ובגרויות

יהודה דוד

סגן מנהל ורכז חינוך חברתי

ד"ר עדי אהרון

אחראית יומן אירועים

רן שטיין

רכז שכבת י'

ארנה מרק

יועצת שכבת י'

עידו ברקאי

רכז שכבת י"א

תומר מועלם

יועץ שכבת י״א

אורלי אשד

רכזת שכבת י"ב

קרן אליהו

יועצת שכבת י"ב

פזית רוזנבלט

רכזת התנדבות

עינבל אריאלי

אחראית תקשוב

ריקי ברונז

פסיכולוגית בית הספר

עדי הררי אילון

פסיכולוגית בית הספר

מיכל הררי

פסיכולוגית בית הספר

מבנה התכנית

כל תלמיד מחוייב בשעות אישיות ובשעות קבוצתיות

שנתון שעות אישיות שעות קבוצתיות במסלול מצויינות
י׳
60
9
מעל 60 אישיות, מעל 9 קבוצתיות
י״א
30
26
60 אישיות, 26 קבוצתיות
י״ב
--
26
60 אישיות, 26 קבוצתי

ניצוץ החקר

צוות מוביל: דבי זהבי, מרכזת, ד"ר עדי אהרון, רותם גל.

מורים בצוות בשנת תשפ"ב : אידו רונן, אסיה, אליאורה פרידמן, רן שטיין, רוני טוביאס, ליהי גולדשמיד, ענת רוזנווסר.

הקורס "ניצוץ החקר" ייחודי בכיתות י' בתיכון כצנלסון ונוצר כמענה לצורך בלימוד מיומנויות של המאה ה- 21 כבסיס להצלחה בלימודים התיכוניים והלאה.

סקרנות מובילה לחקר: תלמידים מתנסים בחוויית הסקרנות ובמיומנויות חקר סביב נושא מרכז (כמו חינוך פיננסי, מנהיגות, מגדר, אנרגיה, הבדלים בין דוריים, איכות הסביבה ועוד) שנבחר על ידי המורה המנחה את הקורס.

הבנת תהליך החקר מתחיל בשאילת שאלה ועובר דרך חיפוש מקורות אקדמיים ובחינתם לפי קריטריונים מדעיים, היכרות עם שיטות מחקר איכותניים וכמותיים ועד להתנסות בכתיבה אקדמית שמתבססת על הנלמד בשיעורי עברית (כתיבה ממזגת). אנו מדגישים גם מיומנויות "רכות" כמו עבודה שיתופית, פיתוח יכולת תכנון ועמידה בלוח זמנים, יכולת לבחון תהליכים באמצעות רפלקציה, משוב עמיתים והצגת תוצרים (עמידה בפני קהל) שמיועדים לפתח את התלמידים כלומדים עצמאיים.

הקורס הוא בסיס לבחירה של מגמות לימוד בכיתה י"א כולל אפשרות לכתיבת עבודת גמר ברמה של 5 יח"ל.