נפלה כג ניסן תשל"ו (23.04.1976)
בת דוד ומלה. נולדה ביום כ"ב בסיון תשי"ג (5.6.1953) בעיר ורוצלב שבפולין. עלתה ארצה עם משפחתה בשנת תשי"ז. תחילה התגוררה המשפחה במעברת טבעון, ומשם עקרה למושב ערוגות. במושב למדה דינה בבית-הספר היסודי 'תלמי-יחיאל', וכאשר עברה המשפחה לכפר-סבא המשיכה את לימודיה בבית-הספר 'בן-צבי' שבעיר. דינה היתה תלמידה חרוצה, וכישרונותיה המיוחדים במשחק ובבלט התחילו לבלוט כבר אז. היא השקיעה את כל-מאודה בחוג לבלט ולמשחק והופיעה בתפקידים הראשיים בהצגות שונות, כמו: 'שמלת השבת של חנה'לה ו'הזמיר'. עם-זאת, היתה תלמידה למופת ואת לימודיה בבית-הספר היסודי סיימה בהצטיינות. דינה השתייכה לתנועת 'הנוער העובד והלומד', סניף כפר-סבא, והיתה מקובלת על חבריה לתנועה ועל מדריכיה.
היא המשיכה ללמוד בבית-הספר התיכון 'כצנלסון' שבכפר-סבא. תוך-כדי לימודיה מצאה לה דינה פנאי לעזור לאביה בעבודתו – סנדלרות – והתיקונים שעשתה היו מלאכת-מחשבת. נוסף על-כך, טיפלה במסירות בסבתה הקשישה ועזרה לה בכל צרכיה האישיים. תחביביה היו עבודות רקמה, סריגה ומלאכות-יד שונות. רוחה התוססת ומרצה לא מצאו להם פורקן ובעת חופשותיה נהגה דינה לעבוד בבית-החולים לחולים כרוניים 'בית רבקה' שבפתח-תקוה, ובכך הקלה על סבלם של החולים חשוכי-המרפא.
דינה גויסה לצה"ל במחצית דצמבר 1791 והוצבה לעתודה הפדגוגית, בעקבות קבלתה לסמינר למורות ב'בית-ברל'. לאחר שסיימה את חוק-לימודיה והוסמכה כמורה, חזרה לצה"ל למלא את חובתה והוצבה ליחידת מורות בפיקוד הדרום. דינה התחילה ללמד בבית-ספר יסודי באשקלון ועשתה את מלאכתה לשביעות רצונם של הממונים עליה. היתה מורה למופת. השקיעה את כל-נשמתה בחינוך הילדים, והם החזירו לה אהבה.
ביום כ"ג בניסן תשל"ו (23.4.1976) נפלה דינה בעת שירותה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבכפר-סבא. השאירה אחריה הורים, אחות ואח.
במכתב-נחומים למשפחה השכולה כתבה מפקדת יחידת המורות: "דינה היתה חיילת מסודרת, ממושמעת, ישרה ועדינת-נפש. עז היה רצונה להעניק חינוך וחום לתלמידיה, ואכן הצליחה בכך. היא מילאה את תפקידה במלוא האחריות, המסירות והדייקנות המאפיינות אותה. היתה דמות חברותית ומקובלת מאוד".
