בתם הבכורה של אסתר ויהודה. נולדה ביום כ"ה בסיוון תשכ"א (9.6.1961) בירוחם. שרה החלה ללמוד
בבית-הספר היסודי על-שם יוספטל בדימונה וכאשר עברה המשפחה לגור בכפר-סבא המשיכה
את לימודיה בבית-הספר היסודי "אוסישקין" וסיימה את בית-הספר על-שם כצנלסון בעירה במגמה
עיונית. בבית-הספר היתה שרה דמות בולטת בביצוע כל משימה ואירוע חברתי. היא
היתה מוכנה לקבל על עצמה כל תפקיד שישרת את הכיתה ואת טובת הכלל. בד-בבד עם לימודיה
הכלליים למדה תשע שנים בקונסרבטוריון בכפר-סבא, כשהיא מתמחה בנגינה בפסנתר
ובחליל. גבי קדמן, המורה של שרה למוסיקה, ציין במכתבו להורים כי הוא "רואה אותה בבהירות רבה
כילדה צעירה הלומדת חלילית, רצינית, ביישנית, עם המון חן ונימוס ודרך ארץ. התרבות וההגינות ממש
בקעו מאישיותה". שרה גם הירבתה לצייר ולרשום רישומים. היא היתה חברה ומדריכה בתנועת "הנוער
העובד", שירתה במשמר האזרחי והצטרפה לפעולות האגודה "נוער לחייל", שנהגה לעמוד בטרמפיאדות
ולחלק שתייה קרה וכריכים לחיילים. במסגרת "הנוער העובד" הצטרפה שרה לגרעין "עגור", שהיה
אמור לתגבר את קיבוץ נערן ליד יריחו.
שרה התגייסה לצה"ל במחצית 1980 והתנדבה לשרת בנח"ל עם חבריה לגרעין. לאחר הטירונות יצאה
לשמונה חודשי של"ת בקיבוץ נען, ומשם עברה להיאחזויות כוכב-השחר ושלח בבקעת הירדן, כשהמגמה
הסופית של הגרעין להצטרף לקיבוץ נערן.
ביום ג' בשבט תשמ"א (8.10.1981) נפלה שרה בעת מילוי תפקידה והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי
בכפר-סבא. השאירה הורים ושתי אחיות.
חבריה לגרעין "עגור" הוציאו לזכרה ולזכר שלושה חברים נוספים מהגרעין שנפלו, חוברת זיכרון בשם
"קול הנפילה", המתארת בטקסט ובתמונות את מהלך חייהם הקצרים של הנופלים.
