אבינועם, בן חנה ונפתלי, נולד ביום כ"ג בשבט תרצ"ט (13.2.1939) ברמתיים. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר מל"ל ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון בכפר-סבא. אבינועם, שנקרא אבי בפי כל, היה תלמיד מצטיין והגיע להישגים מעולים. התקדמותו בלימודים הייתה כה מהירה עד כי עבר מכיתה ד' הישר לכיתה ו' בבית-הספר היסודי. הוא היה אהוב על חבריו, בזכות נכונותו לסייע להם תמיד בכל הקשור בלימודים ולעזור להם כשהתקשו. הוא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והדריך בקן התנועה במקום מגוריו. אבי היה מדריך בעל כושר מנהיגות, וידע להקנות לחניכיו את הערכים שהאמין בהם. יחד עם חבריו לגרעין יצא להגשמה בקבוץ ניר-עוז ונשאר חבר קבוץ גם אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל.
אבינועם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1956 ועבר עם חבריו לגרעין את מסלול השירות ביחידת נח"ל מוצנח. את ההכשרה החקלאית עשה בקבוץ ניר עוז ואחרי כן סיים בהצלחה קורס צניחה וקורס מפקדיבמחצית ינואר 1959 שוחרר אבי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים. כחייל בשירות המילואים עבר הסבה מקצועית והוכשר להיות לוחם חרמ"ש. בתפקידו, כמפקד בחיל הרגלים המשוריין, הועלה לדרגת סמל-ראשון. אבי שאף להתמחות בתחום הקשור בחקלאות, ועל כן למד הנדסת מים בטכניון בחיפה. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה והצטרף לשורות עובדי משרדי החקלאות. בקבוץ ניר עוז נשא לאישה את חברתו רפאלה ושם נולד ברבות הימים בנו בכורו. לפני צאתו לשליחות השלים את לימודיו לתואר מוסמך. אבי הצטיין באהבה עזה לחיים. הוא היה אדם שמח בחלקו, מצא סיפוק רב בעבודתו ואהב להיות בחיק משפחתו. בשנת 1969 יצא עם משפחתו בשליחות משרד החקלאות לארצות דרום-אמריקה.
ארבע שנים עשה בברזיל ובגואטמלה בסיוע ובהדרכה למומחים לעניני חקלאות באותן ארצות. בתום שלוש שנים של פעילות פוריה שב ארצה עם משפחתו, כדי שילדיו יתחילו את לימודיהם בבית-ספר בארץ. הוא עצמו חזר לדרום- אמריקה לתקופה נוספת, כדי להשלים את שליחותו שם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים מיהר לחזור ארצה והצטרף ליחידתו, שהשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים, בסיני. אחרי שהסתיימו הקרבות המשיך לשרת שירות מילואים פעיל. ביום כ"ב בשבט תשל"ד (14.2.1974), יום אחד לאחר יום הולדתו השלושים וחמישה, נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, אב, אח ואחות. נפילתו בקרב קטעה מהלך חיים של אדם, שתכונתו המיוחדת הייתה – הרצון העז לחיות ולהפיק מן החיים את מירב ההנאה והסיפוק.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הכרתי את אבי גם בתפקידו כסמל מחלקה בגדוד וגם כמהנדס מים במחלקת התכנון של הקבוץ המאוחד. הוא עשה את עבודתו באופן יסודי והשקיע מאמצים רבים כדי לבצעה על הצד הטוב ביותר, ובצניעות רבה". ר, ובצניעות רבה".
חבריו לנשק תרמו פרס מיוחד לזכרו, שיוענק לזוכה בתחרות לכתיבת עבודות בנושא: "חידושים בתכנון וביישום שיטות השקיה".
