נפל יג תשרי תשל"ד (09.10.1973)
אהוד, בן חנה ומרדכי שורץ, נולד ביום כ"ה באב תש"א (18.8.1941), בקיבוץ רמת-רחל. הוא למד בבית-הספר היסודי בתל-מונד, ואחר כך המשיך את לימודיו התיכוניים בבית החינוך על-שם ברל כצנלסון בכפר סבא. אודי (כך כינוהו באהבה בני משפחתו וידידיו) עשה את שנות חייו הראשונות בקיבוץ שם נולד, ובהיותו בן שמונה עקרה משפחתו לתל-מונד. מורתו בבית-הספר היסודי סיפרה כי אודי זכור לה כילד שהיה מקובל על הכול – מורים ותלמידים כאחד. בדיונים הפדגוגיים על תלמידי הכיתה, היה הדיווח לגביו הקצר ביותר. הוא היה נער רציני, מוכשר מאוד, בעל אופי חזק ויציב, טוב לב וממושמע.
אודי התעניין במיוחד בלימוד המקצועות הריאליים ואהבתו הגדולה הייתה נתונה לשיעורי החינוך הגופני. הוא נהג לומר שמי שמצטיין בהתעמלות מצטיין גם ביתר המקצועות. סוד גלוי היה אז, שאודי הכין שיעורים גם בהתעמלות. דרישת המורה הייתה בעיניו צו עליון, שעל התלמיד למלא אחריו ללא היסוס. הוא ניחן בכישרון לחיות בהבנה עם אנשים, לגבש אותם ולהנהיגם. בעודו תלמיד בבית-הספר התבלט בפעילות החברתית הרבה שניהל בין כותלי בית-הספר ומחוצה לו.
בטיולים היה עוזר למתקשים בהליכה, נושא את תרמילם של מפגרים ודואג להם. בבחינות נהג לשבת במקום כזה שכל "נצרך" יכול להיעזר במחברתו. הוא עצמו היה תלמיד מצטיין, בעל תפיסה מהירה וכושר ריכוז מצוין. בשיעורים היה יושב קשוב ודרוך, מוכן לענות בהרחבה על כל שאלה שהציג המורה. יחד עם זאת היה מאופק תמיד ומתוך התחשבות בחברים שהתקשו במתן התשובה, לא התפרץ לתוך דבריהם ולא הפריע להם בדברם. מטבעו היה צנוע ועניו, ומעולם לא ניסה להתהדר בידיעותיו הרבות. לא פעם נמנע מלהצביע כדי שלא לבייש את חבריו.
הוא ידע להקדיש תשומת לב לבעיותיהם של חבריו ורבים נהגו לבוא אליו, לספר לו על לבטיהם ולשתפו בחוויותיהם ובענייניהם האישיים. נוהג היה להקשיב להם בחיוך טוב ומבין, להעיר, לייעץ ולעזור. אביו סיפר עליו שתמיד עשה כל דבר ביסודיות, אפילו היו הדברים אמורים בעבודות פשוטות. אביו היה בטוח שעתיד הוא להיות חקלאי אך כבר מילדות התעניין אודי בכל הקשור בתעופה ובחיל האוויר. ושאיפה זו הגשים במלואה בשירותו הצבאי.
אהוד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1959 והתנדב לחיל האוויר. לאחר הטירונות עבר את כל שלביו של קורס הטיס, הכולל מלבד לימוד מקצוע הטיסה, גם קורס צניחה וקורס קצינים. בכל אלה עמד בהצלחה רבה. מפקדיו גילו עד מהרה איזה אוצר נפל לידיהם והם דאגו לקידומו המהיר, גם במקצועו וגם בסולם הפיקוד. הוא מילא שורה ארוכה של תפקידים: טייס קרב, מדריך טיסה, מפקד טייסת הדרכה, סגן מפקד טייסת ומפקד טייסת מבצעית. ברבות הימים עלה מדרגת סגן-משנה לדרגת סגן-אלוף, עוד בטרם מלאו לו שלושים ושתיים שנה.
נוסף על היותו חייל מעולה ולוחם מצטיין, היה אודי גם איש מקצוע ממדרגה ראשונה, ופעמיים נשלח לחוץ לארץ בשליחות צה"ל. מפקדיו העריכו אותו מאוד ונהגו להעניק לו ציונים גבוהים ביותר בחוות הדעת התקופתיות שלהם. הוא זכה להצלחה יוצא מן הכלל בתחום השליטה והמנהיגות, היה יעיל ואחראי, מדריך מעולה ומפקד מסור לפקודיו ולחניכיו. כל מי שהכירו אי פעם, זוכר אותו כאדם מיוחד במינו, משכמו ומעלה מכל הבחינות.
במלחמת יום הכיפורים השתתף אודי בקרבות הבלימה הקשים בסיני. במהלך המלחמה הספיק לצאת לחמש גיחות לשטח האויב לפני שנפגע. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), כשהוביל בראש הטייסת שלו במשימת תקיפה מעל לסואץ, נפגע מטוסו מטיל קרקע-אוויר והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בתל-מונד. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים ואחות.
רעייתו והוריו הוציאו לאור ספר לזכרו, שכלולים בו דברי חברים על דמותו.
