דוד קימפלד ("דודיק")
בין כותלי בית שמח ומוזיקלי, הלך והתגבש לו בכפר סבא של שנות השישים עלם
חמודות בשם דוד. "אל תחפשו את הגיבור" חוזר ואומר לנו שמעון, אביו של דודיק
המנוח אשר נפל בשעת מילוי תפקידו מפגיעת אויב בעת מרדף באיזור עמק פטרה.
שמעון מכוון ראשינו אל הפינה שבה מונצח זכרו של דודיק. באיזור מואר היטב, על
שידה מעץ, מוצגות תמונות של דודיק מינקותו ועד לנפילתו הטראגית. לצד תמונותיו,
פזורות תמונות של אימו המנוחה, אשר נפטרה ממחלת הסרטן, אחרי מות הבן,לאחר
שלוש שנות מלחמה במחלה. שמעון מדגיש כי היא הייתה הגיבורה האמיתית.
לצד תכונות העשויות לאפיין בן טיפש-עשרה רגיל, כגון מפגשים עם חברים, פעולות
ב"נוער העובד", משחקי כדורגל ורדיפת בחורות (עליהן היה חביב), היו לדודיק מאפיינים המיוחדים בבירור רק לו.
את רוב שעות הפנאי, העביר דודיק במשחקי כדורגל ב"פועל כפר סבא" (אשר בשל משחקו
המצויין הובטח לו עתיד מזהיר בתחום), ובצלום. בעיקר אהב צילום נוף דומם.
אהבתו זו – לצלום נוף דומם – שיקפה בצורה מושלמת כמעט את אופיו הרגוע והשקט.
כמו כן, תיעובו למסגרות, כמו בית הספר והצבא, ותשוקתו לערבה, אפיינו את רוחו הדרורית.
אך מעל לכל תכונותיו בלטה אצל דודיק אהבת הבית:
כאשר נשאל "היכן היית רוצה להיות כעת" תשובתו היתה כמו ירייה ספונטנית "בבית" ,
כפי ש
המוניטין של דודיק כבעל יושר ונאמנות ללא כל פשרות הלך לפניו,
ואכן חבריו ("הגרעין", כפי שנקראו בפיהם) היו מלוכדים וקשורים זה לזה עד מאד.
אך הפרח נקטף באיבו בשל ירייתו של מחבל, ודודיק הותיר מאחוריו אחות בת חמש עשרה אחות בת חמש עשרה
וזוג הורים המומים. כשנה לאחר מותו, נולדו להוריו תאומות וכעבור שלוש שנים מנפילתו
נפטרה אימו. לאחר מכן, אביו התחתן בשנית.
"החיים זה לא שחור-לבן. כל מי שיאמר שהחיים נגמרים – שקרן. כי, אם נאמר בצורה ציורית,
גם בשדה בוץ צומח פרח. יש חיים אחרי, לחיים יש כוח להמשיך. יש פרחים בצידי הדרך וישנן
נקודות יפות בחיים, אך אין פיצוי".
שמעון קימלפלד
אביו של דודיק.