נפל יד כסלו תשל"ד (09.12.1973)
זאב (צ'ימביק, זאבקוי), בן אסתר ודוד, נולד ביום ג' באלול תשי"ב (24.8.1952) בהוד השרון. הוא למד בבית-הספר היסודי בהוד השרון, והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון על-שם כצנלסון בכפר-סבא, במגמה הריאלית. זאב היה תלמיד חרוץ, שקדן ומתמיד, ומצטיין בכל המקצועות. אהוב היה על מוריו ועל חבריו והרבה לעזור לתלמידים חלשים. בימים שלמד בבית-הספר התיכון עבד כפעם בפעם בעבודות שונות ואת כל שכרו נתן לעזרת משפחתו, כדי שאביו יוכל לצאת לחופשה. נאמנותו לבני משפחתו לא ידעה גבול, ולהוריו רחש אהבה רבה וכבוד רב. זאב היה חבר בתנועת "המחנות העולים", וכן היה חובב ספורט נלהב, הרבה בריצות ספורטיביות ונמנה עם נבחרות הכדוריד והכדורגל של בית-הספר. גם בתקופת שירותו בצבא היה זמן-מה חבר בנבחרת הכדורגל של צה"ל.
את מרבית שעות הפנאי שלו הקדיש למשחק השחמט ולקריאה. הוא קרא הרבה ספרים בתחומים שונים ואף כתב בעצמו – שירים ויומן חיים. זאב היה חברותי מאוד, אדיב, מנומס ונוח לבריות. תמיד ביקש את הפשרה והוויתור ורחק מריב וממדון. הוא היה בעל חוש הומור, אהב לצחוק ולשעשע את ידידיו בבדיחות ובמעשי משובה. דייקן היה במעשיו ואחראי. בשל יושרו הרב ותום לבו נתחבב על כל מכריו.
זאב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והוצב לחיל ההספקה. לאחר הטירונות השתלם בקורס מחסנאים, בקורס מש"קים של חיל ההספקה, בקורס קצינים בסיסי, ובקורס בסיסי לקציני הספקה. מפקדיו בחטיבה ששירת בה מאז שהוקמה, אמרו עליו שהיה "קצין ישר, מהימן ואחראי, השואף להצליח מאוד בתפקידו. אהוב על חבריו המפקדים, מסור לחייליו ודאג להם בכל עת". הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו ולא סיפר להם דבר על הקורות אותו בצבא. חודשים אחדים נמנה עם המשרתים בצבא הקבע.
בימי מלחמת יום-הכיפורים, במסגרת חטיבה של חיל השריון, עסק ללא ליאות, בכושר עמידה ובקור-רוח, במעמס פיסי רב ותחת אש, "בדחיפת" אספקה לכוחות הלוחמים בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. בשעה שצלח את התעלה וכיוון את השיירות לחזית, ג'יפ שהגיע מכיוון נגדי, התנגש בו וזאב נפצע בראשו. הוא פונה לבית-החולים ושם נתפרו 12 תפרים בראשו. עוד באותו לילה, לאחר שהתאושש, ברח מבית-החולים והמשיך להוביל משאיות גדושות תחמושת ותספוקת חיונית וחילק אותן בעצמו.
ביום י"ד בכסלו תשל"ד (9.12.1973) נפל סגן זאב בעת מילוי תפקידו בסיני, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמות-השבים. השאיר אחריו אב, אם ואח.
בשיר שכתב זאב לאחר מלחמת יום-הכיפורים נאמר: "הוי יום כיפור קדוש / לזכרך נכפוף הראש / אף נזכור אותם בנים / שצומם נסתיים בדמים / האם זה יום הדין;"? על זאב בימי המלחמה כתב מפקדו, ש"סגן זאב שירת בחטיבת טנקים סדירה, אותה ליווה משלבי הקמתה ועמה יצא למלחמה. במשך כל אותה תקופה טרם המלחמה, נתגלה כקצין יעיל, מסור ואחראי. גולמו בו תכונות של יושר ותום לב שחיבבוהו על כולם. במשך המלחמה הוכיח כושר עמידה וקור רוח, הן תחת אש והן בעומס פיסי רצוף, לאורך ימים ולילות ארוכים. סגן זאב נפגע בראשו בעת צליחת תעלת סואץ, פונה למרפאת שדה, שם נתפרו פצעיו וראשו נחבש. סגן זאב סירב להתפנות וכבר למחרת צלח את התעלה והמשיך למלא במסירות את תפקידו כאילו לא קרה דבר". קרה דבר".
